חזרתי
אייס: תגובה על פרשת ולווט
לפני כמה ימים כתבתי על פרסום ידיעה באתר אייס שהתהדרה בכיתוב “פרסום ראשון” אף שפורסמה שבוע וחצי אחרי פרסום בבלוג של ולווט. עורך אתר אייס, אורי רודריגז-גרסיא, טיקבק תגובה:
עקבתי אחר הויכוח והתלבטתי אם להיכנס לסוגייה או לא, ובסופו של דבר החלטתי להגיב ולא להתחבא מאחורי כינויים.
קודם כל, עובדתית, הידיעה הגיעה לאייס ממקורות שאינם קשורים לוולווט, ובזמן העלאתה לאוויר לא היה ידוע לי או לכתבת על הופעתה בבלוג. וולווט הוא בלוג מעניין, ובאייס אנחנו נוהגים להיכנס אליו מפעם לפעם, אך מעולם לא השתמשנו בו כמקור, או אפילו כ’ליד’ לידיעה, מהסיבה הפשוטה שמדובר ב’מקור’ – אם ניתן לכנות אותו כך – שמסתתר מאחורי כינוי ואין באפשרותנו לבדוק איתו את המידע שהוא מפרסם.
וכאן אני מגיע לעניין הקרדיט. כלי תקשורת, מהגדרתו, הוא דו-כיווני: הוא מפרסם את המידע לקורא, והקורא יכול גם לתקשר, אם רצונו בכך, עם כלי התקשורת שפרטיו, כותביו ועורכיו מפורסמים בו בהתאם לחוק. מבחינה זו, וולווט לא עונה להגדרה של כלי תקשורת, שכן תגובות (אנונימיות, לרוב) לישות נעלמת באתר אינטרנט לא נחשבות כתקשורת לצורך העניין – וגם בתי המשפט בישראל דנו כבר בסוגייה. גם אם המידע פורסם כבר בוולוט (שאני, בנימה אישית, מכבד אותה על ההשקעה העצומה למרות שכאמור איני מכיר אותה), הדבר דומה למידע שפורסם בכל מקום אחר, נניח – בפשקווילים ברחוב החרדי, וסוגיית האתיקה שבמתן קרדיט לכלי תקשורת אחר כלל לא עולה לדיון. אם הדבר יגרום להפיכתו של אייס ל”אשלא”ש 2″ בוולווט – נחיה עם זה…
בואו נודה על האמת: אף כלי תקשורת לא אוהב לתת קרדיט לכלי תקשורת מתחרה. עם זאת כאשר באייס אנחנו מכניסים ידיעה שהיא פולו-אפ במהותה על חשיפה של עיתון / אתר אחר – אעמוד על כך שיינתן קרדיט. כך היה גם שלשום בחשיפה של רז שכניק על וועדת המדרוג, שמו ושם ‘ידיעות אחרונות’ הופיעו בידיעה, וכך היה בעשרות ומאות מקרים אחרים, ביניהם גם קרדיט לאתר החדשות הלא מאוד מוכר ‘בחדרי חדרים’, שכותביו לא מסתתרים מאחורי שמות-עט. אני לא מכיר כלי תקשורת רבים שנוהגים בהגינות הזו, ולמעשה – מבין כלי התקשורת שמסקרים את הברנז’ה אני לא מכיר אחד שנוהג כך.
מרססי האתרים
דור שמר (23), תוכניתן מראש העין, השיק את feeds2.be, שירות מבורך ליצירת תזני-רסס (RSS Feeds) חיצוניים לאתרים שאין להם רסס. שמר יוצר את הרססים ידנית, על ידי ניתוח מבנה האתר והכנת תבנית שתדע לשאוב את המידע הרלוונטי. הרססים יושבים על השרת של שמר, ומתעדכנים בשילוב של בקשות מקוראי רסס ומערכת שמחליטה אם לשלוח לקורא עותק מטמון (cache) או לגשת לאתר התוכן ולעדכן את הרסס. אם אתם נתקלים באתר שאין לו רסס, אתם יכולים לחפש אותו ב-feeds2.be, ואם הוא לא קיים – ללחוץ על לינק “Add it!” ולשלוח בקשה. שמר יבנה לו רסס, ואפילו ישלח לכם אימייל כשהרסס יעלה. הנה הכתבה שלי ב-nrg על feeds2.be.
שיפורונים:
• ייסומניה (bookmarklet) שתבדוק אם לאתר שאני גולש בו כרגע יש רסס חיצוני, ואם לא — תשלח בקשה ל-feeds2.be. שמר עובד על ייסומניה כזאת.
• תוסף שייתן אינדיקציה על קיום הרסס החיצוני כאילו היה מוטמע באתר. שמר עובד על תוסף כזה.
• אינדקס מתוייג של כל הפידים שקיימים.
• הוספת מילות מפתח/תגים לרססים להקלה על החיפוש. אם תחפשו עכשיו “מרקר” לא תמצאו את הרסס של דה מרקר, כי המילה “מרקר” לא מופיעה בכותרת הפיד. שמר אומר שישקול זאת.
• הצגת תזן-הרסס המקורי של האתר, במידה ויש כזה. כרגע, אם תחפשו ynet תקבלו 0 תוצאות, למרות של-ynet יש רסס משלו. שמר: “הצעה בעייתית קצת, אבל אולי תישקל בעתיד”.
• הצגת הודעה על אתרים שדרשו להסיר את הרסס החיצוני. שמר לא מתכוון להתווכח עם אתרים כאלה – “אם אתר כלשהו יבוא אלי ויבקש להסיר את הפיד, אני אעשה את זה מיד. זה יהיה חבל לי ולגולשים, אבל אם זו הבקשה של האתר, שיהיה ככה” – אבל כדאי שהגולשים יידעו שאתר כזה לא רק שלא השקיע בהשקת רסס לנוחיות גולשיו, אלא גם מונע יוזמה חופשית כזאת, מסיבות אלו ואחרות.
המתכנת דביר וולק עבד לפני יותר משנה על שירות דומה, אבל מחוסר זמן לא סיים ולא השיק אותו. וולק: “עשיתי עת זה כ-proof of concept על תוכנה קטנה ב-PHP, שאפשר להגדיר לה מאוד בקלות בכמה שורות XML איך לעבד עמוד HTML ולנתח לרסס, והיא יודעת גם לעשות caching לרסס. לקח לי חמש דקות לכתוב כמה שורות שהפכו את עמוד המבזקים של ynet לרסס, בתור ניסיון”.
בניגוד ל-feeds2.be, השירות של וולק אמור לאפשר לכל אחד לבנות ולפרסם תזן-רסס, במידה והוא מבין בתכנות ובביטויים רגולריים: “אתה עושה XML שבו אתה אומר לתוכנה באיזה תבניות HTML הטקסטים הרלוונטיים מוקפים – מה מפריד בין אייטם לאייטם, מה מגדיר את הכותרת, את כותרת המשנה, את התאריך – ולפי הכללים האלה היא הולכת ומייצרת את זה ב-XML טהור והופכת את זה ל-RSS. יש ממשק פשוט נורא שנותן לך לבנות את ה-XML, לדבג אותו ולפרסם באתר”.
“זה עוד רחוק מלהיות גמור”, אומר וולק. “אין לי זמן לעבוד על זה, אבל אם מישהו רוצה להרים את זה אני מוכן לשחרר את זה תחת רשיון GPL”. אם מישהו רוצה להיענות לאתגר, הוא מוזמן לשלוח אימייל לת”ד 404, ואני אעביר את הפניות לוולק.
היוסטון, היש הלנו הבעיה
מנהל אתר משרד החוץ, Houston אמנם מתחיל ב-H, אבל אין סיבה לקרוא ליוסטון “היוסטון”. ובאותה הזדמנות, אם לא אכפת לך, “סן פרנסיסקו” ולא “סן פרנציסקו”.
(הלשנה אנונימית)
בונקר
גדי שמשון כותב על המאבק של ynet וּוואלה בגוגל ניוז את הפוסט “וואלה! ו-ynet הן חברות תקליטים”:
קצת חבל לראות (אבל באמת, רק קצת) שני אתרים מהפכניים וחדשניים לזמנם מחליטים שעכשיו הזמן להפוך לבונקריסטים. אילן ישראלי מוואלה! ויון פדר מ-ynet נדמים בעיני לאברם גרנט והדרור קשטן של אתרי האינטרנט בישראל. מבחינתם, השיגו את האחד אפס ועכשיו בואו נדאג שלא לחטוף. בישראל, עד היום, הגישה הזו הספיקה לאליפויות ואיזה גביע מדי פעם. אתה לא לוקח איתה מונדיאל.
מציאות מדומה
צודקת ועדת הבחירות: המציאות (לכידת המבוקשים ביריחו) לא יכולה לדחות את הבדיון (תעמולת הבחירות).
חרם עיתונאינטרנט
בגוגל ניוז לא מראים את וואלה ו-ynet
בגוגל ישראל לא מראים את גוגל ניוז
בהארץ אונליין לא מראים את דה מרקר
ב-ynet לא מראים את ידיעות אחרונות (אלא אם עבר שבוע מהפרסום)
ב-nrg לא מראים את מעריב (אם מדובר בכתבות ממוספי סוף השבוע)
עוד חרמות? הלשינו לת”ד 404
בעצם, אתה מוכר לי מדבקה ב-50 שקל
קיבלתי היום הודעה לעיתונות על שירות חדש בשם “בומרנג”, או “המרכז הישראלי לרישום אופניים”, או “המרכז הישראלי הממוחשב לרישום אופניים”, או “IBR”, שהייתם מצפים שיהיה לו מותג יותר חד-משמעי לאור העובדה שמאחוריו עומד היחצן אבי גנאור.
בהודעה, שכדי להקל על עיתונאי הקופי-פייסט נכתבה כידיעה חדשותית מנוסחת רע (תחשבו אייטם צבע בעמודי החדשות של ידיעות אחרונות), מסביר שמדובר בשירות שיסייע להשיב אופניים גנובים לבעליהם. תמורת 49 שקלים לשלוש שנים יירשם מספר השלדה של האופניים שלכם במאגר אינטרנטי, ואתם תקבלו מדבקה “בלתי ניתנת להסרה” (אצטון ניסית? ולהביור?) שתשמש כמספר רישוי.
“אם וכאשר יגנבו האופניים וימצאו ע”י המשטרה או על ידי אזרחים טובים”, מסבירה ההודעה, “ניתן יהיה להיכנס לאתר www.boomerangit.co.il ולהשאיר הודעה או להתקשר למספר הטלפון שעל גבי המדבקה ולמסור את מספרה כך שמפעילי האתר יוכלו לאתר את בעלי האופניים הגנובים ולהודיע להם על מציאתם”.
במילים אחרות, אם אני אשים את מספר הטלפון או האימייל שלי על מדבקה ואדביק על האופניים, או אחרוט אותם על השלדה כדי להקשות על ההסרה, קיבלתי כמעט אותו דבר. כמעט, כי אני לא צריך לתת לבומרנג 50 שקל.
ועכשיו גנאור יגיע לבלוג שלי ויכתוב טוקבקים אובייקטיביים בשמות בדויים שיפארו את השירות המצחיק שהוא מוכר.
עוּבדת יאיר לפיד
אם החיים היו דואר אלקטרוני, כל כתביו של יאיר לפיד היו נכנסים ישר לתיקיית הספאם אצלי.
– נועם, מטקבק אצל שוקיג (ולו יאיר לפיד היה קורא את הטוקבק הזה, הוא היה קורא לנועם “טוקבקיסט חסר חיים”. אבל הוא לא קרא, כי הוא לא קורא טוקבקים, כי יש לו חיים, כי הוא יאיר לפיד)
שריף האינטרנט הוא עכבר אופטי
נימוק משונה נתן עורך ynet, יון פדר, לבקשה להסיר את כתבות אתרו מגוגל ניוז: “ביקשנו לרדת מ`גוגל ניוז` עד שנסיים לבחון את ההשלכות של מנגנון גוגל על נושא זכויות היוצרים. הנוכחות במנגנון זה עשויה לפתוח פתח לעבירה על זכויותינו”.
צביקה בשור, מצטרף חדש לבלוגלובסיה החדשה, לא מצליח להבין אותו:
מצחיק, כי פדר כמעט יוצא כאן מגן החוק, שמסיר את הכותרות שלו מהאתר החדש רק כדי שלא ייווצר, חס וחלילה, מצב בו מופרות זכויות יוצרים. כאילו עצם ההפרה היא העניין כאן. והרי גוגל הודיעו מראש שכל מי שיבקש להסיר את עצמו מגוגל ניוז, יוסר, בלי שיצטרך לנמק, בלי שיצטרך סיבה. מבחינת גוגל, כל נימוק פנימי, כל אינטרנס כלכלי, כל פחד וחשש, הוא סיבה טובה מספיק לצאת מהמנגנון שלה.
“הארץ”, שמתודלף באופן קבוע בענייני גוגל ישראל עוד מהימים שהסניף הישראלי היה רק מבט מלוכלך בעיניים של סרגיי ולארי, מדווח שיום אחרי שוואלה דרשה להסיר את תכניה מאותו גוגל ניוז, מיהר מנכ”ל גוגל ישראל, מאיר ברנד, להגיע לפגישה עם מנכ”ל וואלה, אילן ישראלי, כדי להתחנן על נפשו של הפעוט.
אם לוחות הזמנים נהירים לי, זה קרה עוד בטרם ש-ynet שיגרו את האיום שלהם, כלומר לפני שהסטטוס השתנה מ”וואלה רק יפסידו אם לא יופיעו בשירות החדשות המוביל שלנו” ל”שיט, איבדנו את שני אתרי החדשות הגדולים בארץ, גוגל ניוז הולך להפוך למזבלת יחצנות ומקומונים שמחולקים חינם לתיבות הדואר”.
אבל ענייני גוגל ניוז הם רק האבק שעל דש המאבק האסטרטגי על האינטרנט הישראלי. אני ציפיתי שגוגל ייכנס לארץ בצעדי ענק שירעידו את האדמה מתחת לרגלינו, יכריז במבטא קליפורני שיש שריף אינטרנט חדש בעיירה הזאת וינקוט בצעד פאסיב-אגרסיב שיבהיר את רצינות כוונותיו, כמו לעשות לוואלה ו-ynet את הטיאננמן ולמחוק אותם ואת כל האתרים ששייכים לקבוצה שלהם לא רק מגוגל ניוז, אלא גם מגוגל.קו.איל. אפשר היה להחליק את זה, ציבורית, בנימוק המשפטי שאחרי ששני האתרים התלוננו על ענייני זכויות יוצרים, גוגל מעיף אותם מכל החיפושים “עד שנסיים לבחון את ההשלכות של מנגנון גוגל על נושא זכויות היוצרים”.
במציאות, מנהלי האתרים הגדולים מראים לברנד את מקומו בשרשרת הלינקוק ומריצים אותו בין המשרדים שלהם כמו עכביש אינדוקס, כשהוא נאלץ לצפות בגוגלראנק התדמיתי שלו יורד יותר מהר ממה שלוקח לגוגל למצוא 7.5 מיליון אתרים עם המילים “miserable failure“.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
